אורן מעליות ושובל מבנים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברוך רם 11 נתניה ואח'

החלטה

העובדות והמחלוקת:

התובעת עתרה לחיוב הנתבעת לשלם לה סך 1,785 ₪, בגין שירות אחזקה ותיקונים שהעניקה לה בתקופה הרלבנטית.

אין מחלוקת כי הצדדים התקשרו בהסכם למתן שירותים ביום 11/10/04. ההסכם כלל שירות קבוע של התובעת, לרבות ביקורת במעלית אחת לשמונה שבועות ולא פחות מ- 6 פעמים בשנה, היענות לקריאות תיקון, בדיקת פריטי המעלית ותחזוקתם.

בגין השירות הוסכם לשלם 1,800 ₪ לשנה כולל מע"מ, אשר ישולם ב- 12 תשלומים החל מינואר 2005, בהתאם לחשבונות שתמציא התובעת לנתבעת.

בסעיף 10 להסכם (נספח א' לתביעה) נקבע:

"הסכם זה נערך לתקופה של 12 חודשים, תחילת ההסכם החל מיום 19/10/04 ועד ליום 19/10/05. במידה וחד הצדדים (כך במקור – י.א.ב) לא הודיע לצד השני עד 30 יום לפני תום תקופת ההסכם, ההסכם ישאר בתוקפו ובאותם תנאים למשך שנה נוספת וחוזר חלילה".

בסעיף 10 א' להסכם נקבע:

"למזמין הזכות להודיע לחברה, בתוך 30 היום שלפני תום תוקפו של ההסכם, במכתב רשום או בהודעה שניתנה בדרך אחרת ובלבד שהוכח שהגיע לחברה, על רצונו שלא לחדש הסכם זה, ובמקרה זה יבוא ההסכם לידי סיום בתום 90 יום מיום קבלת ההודעה על ידי המזמין".

בסעיף 11 להסכם נאמר כי בנוסף לאמור בסעיף 10 רשאית החברה לבטל את ההסכם תוך הודעה של 60 יום מראש.

אין מחלוקת כי ביום 16/8/09 שלחה הנתבעת מכתב בדואר רשום על רצונה בהפסקת השירות, מכתב זה התקבל בידי התובעת ביום 25/8/09. אין מחלוקת כי ביום 3/9/09 נשלח מכתב נוסף המודיע על הפסקת השירות.

לטענת הנתבעת הודיעה, בדיוק על פי הוראות ההסכם על רצונה באי חידושו ולפיכך, לשיטתה, הסתיים ההסכם בחודש ספטמבר 2009.

זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי אין לחייבה בגין 427 ₪ לחודש, אלא בגין 400 ₪ לחודש בלבד. עוד הוסיפה שממילא פרעה את חובה לתובעת באמצעות התשלום שבוצע ביום 4/8/09 על סך 1,820 ₪. אליבא הנתבעת תשלום זה מהווה גמר חשבון, כנקוב בחשבונית שצורפה כנספח ב' לבקשתה.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי נשאה בעלות כרטיס אלקטרוני חדש למעלית משום שהתובעת חסמה את קוד הכרטיס הקודם.

בחקירתה הנגדית, אישרה נציגת הנתבעת כי בחשבונית נספח ב' לא צוינו המילים "גמר חשבון" אלא "שולם עד 31 אוגוסט 09", אולם נאמר לה ע"י נתיגת התובעת שכל החוב שולם. בעדותה אישורה כי התובעת הנפיקה ביום 25.8.09 חשבון בגין 3 חודשים נוספים. הנציגה כפרה בחוב הנתבעת עבור לוח הפיקוד וטענה כי החיוב בסך 10,000 ₪ שולם באמצעות 6 שיקים ע"ס 1,663 כל אחד, שכולם נפרעו. כן אישרה שהנתבעת לא נשאה בעלות הכרטיס האלקטרוני החדש, משום שהחברה החדשה המספקת את השירות למעלית רכשה אותו עבור הנתבעת ללא חיוב.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא פרשנות החוק והחוזה.

לדידה של הנתבעת, כאמור בסיכומי נציגתה, הנתבעת הודיעה למעלה מ- 30 יום טרם תום תקופת ההתקשרות על רצונה באי חידוש ההסכם ולפיכך אינה חייבת לשאת בעלותה שירות למשך 3 החודשים העוקבים למתן ההודעה. לגישתה, לאור ההודעה החיוב צריך להיות עד וכולל חודש ספטמבר 2009 ותו-לא. כן העירה כי שיק ששלחה הנתבעת לתובעת ע"ס 556 ₪ לא נפרע ע"י התובעת בחוסר תום לב.

מאידך, טוען ב"כ התובעת כי הפרשנות הנ"ל שגויה ומפנה לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מתן שירות למעליות) הקובע שיש ליתן הודעה מוקדמת בת 3 חודשים טרם תום תקופת החוזה. בנוסף, טען כי לא עומדת לנתבעת טענת קיזוז (משלא שילמה בגין כרטיס אלקטרוני) ואף דין טענתה כי התשלום שבוצע מהווה "גמר חשבון" להידחות עפ"י המסמכים שהגישה התובעת.

דיון והכרעה:

לפי כתב התביעה, החוב נשוא התביעה מורכב: